מה עושים עם פסנתר ישן, מזנון וסרוויז שירשתם? למה הכבדים שווים הכי פחות

ליאור בוכשטב · במגירות · הערכת תכולת דירה ועזבונות, מתל אביב ועד חיפה

יש קבוצה של פריטים שכמעט כל משפחה בטוחה ששווים כסף, ושכמעט תמיד אני צריכה להגיד עליהם את ההפך: הפסנתר, המזנון, חדר האוכל הכבד, סרוויז הקריסטל והאנציקלופדיה. הם הכי גדולים, הכי כבדים, לפעמים הכי יקרים בזמנו — ובדיוק בגלל זה עולים היום יותר להזיז ממה שהם מביאים. כתבתי את זה כדי שתשמעו את זה כאן, ולא אחרי שכבר שילמתם על הובלה.

למה דווקא הדברים הגדולים

• לכולם היה אחד. פסנתר עומד, מזנון ומערכת אוכל היו ריהוט חובה בבית ישראלי במשך עשורים. ההיצע היום עצום, והביקוש נמוך.
• הבתים התכווצו. מי שקונה היום גר בדירה קטנה יותר עם טעם אחר. רהיט שהיה מקור לגאווה תופס היום חדר שלם.
• העלויות רצות לפני הערך. הובלת פסנתר, כיוונון, שיפוץ, אחסון — כל אחת מאלה יכולה לעלות יותר ממה שהפריט ימכר בו בסוף. מי שמוכר את השירותים האלה בדרך כלל יימנע מלומר את זה.

פריט־פריט

הפסנתר

פסנתר עומד משנות ה־60 עד ה־80, מיצרן לא מוכר, הוא בדרך כלל המקרה הקשה ביותר: השוק מוצף בכאלה, ההובלה דורשת צוות ייעודי, וכיוונון אחרי שנים של שקט הוא הוצאה בפני עצמה. החריגים: פסנתרי כנף, ופסנתרים של יצרנים מוכרים — Steinway, Bechstein, Blüthner, Bösendorfer ודומיהם — במיוחד כשתוחזקו. שם היצרן והמספר הסידורי נמצאים בדרך כלל בפנים, מעל המיתרים; תמונה של שניהם מספיקה לי כדי לומר אם שווה להמשיך.

המזנון וחדר האוכל

רהיטי עץ כהים, כבדים ומגולפים בסגנון אירופי הם בעלי ההיצע הגדול והביקוש הנמוך ביותר בישראל, גם כשהם ישנים ואיכותיים. החריגים: רהיטי עיצוב משנות ה־50 וה־60, רהיטים עם תווית או חותמת יצרן, ורהיטי נגר בעבודת יד — כתבתי בנפרד איך מזהים אותם.

סרוויז הפורצלן וסט הקריסטל

מערכות שלמות שהוצאו פעמיים בחיים ונשמרו מושלם — ודווקא השלמות לא עוזרת, כי כמעט לכל משפחה יש כזאת. החריגים: חותמת של יצרן מבוקש בתחתית, עיטור בעבודת יד, וזכוכית אמנותית חתומה. יש על זה שני עמודים נפרדים: פורצלן וקרמיקה וקריסטל וזכוכית.

האנציקלופדיה והספרייה

סטים של אנציקלופדיות ומהדורות פופולריות של ספרים הם כמעט תמיד ללא שוק — המידע זמין היום בחינם, והמשקל הופך אותם ליקרים להעביר. החריגים: מהדורות ראשונות, דפוסים עבריים ישנים, ספרים עם הקדשות של אנשים ידועים, וספרי קודש ישנים. איך מזהים אותם — כאן.

מה כן עושים איתם

• מתנה במשפחה. אם מישהו רוצה את הפסנתר או את המזנון — זו התוצאה הטובה ביותר, וכדאי לסגור אותה ראשונה.
• תרומה, בתיאום מראש. ארגונים רבים מסרבים לרהיטים כבדים, לריפוד ולפסנתרים; שיחת טלפון אחת חוסכת הובלה לחינם.
• מכירה מקומית מהירה. מודעה עם "איסוף עצמי" מביאה לרוב את מי שיפנה את הפריט בעצמו — וזה שווה יותר מאחסון.
• הערכה — לחריגים בלבד. אם משהו ברשימת החריגים למעלה מתאים לכם, זה הפריט ששווה לבדוק כמו שצריך, לפני שהוא נמכר "עם הכול ביחד".

מה לא לעשות

שאלות שאני נשאלת על הפריטים האלה

מה עושים עם פסנתר ישן שירשתי?

קודם מצלמים את שם היצרן והמספר הסידורי שבפנים, מעל המיתרים. אם זה פסנתר כנף או יצרן מוכר — Steinway, Bechstein, Blüthner, Bösendorfer — שווה לבדוק לפני שמזיזים. אם זה פסנתר עומד רגיל משנות ה־60 עד ה־80, הדרך הריאלית היא מתנה במשפחה, תרומה בתיאום מראש, או מודעה באיסוף עצמי — לפני שמשלמים על הובלה, כיוונון או אחסון.

כמה שווה פסנתר ישן?

פסנתר עומד מיצרן לא מוכר נמכר היום לרוב במחיר סמלי, ולפעמים ניתן בחינם למי שיוביל אותו — כי הובלה, כיוונון ושיפוץ עולים יותר ממחיר המכירה. פסנתרי כנף ופסנתרים של יצרנים מוכרים ומתוחזקים הם החריגים, ושם הפער יכול להיות גדול.

למה מזנון או סרוויז שלם שווים כל כך מעט?

כי כמעט לכל משפחה בישראל היה אחד, והבתים של מי שקונה היום קטנים יותר. ההיצע עצום והביקוש נמוך, ולכן גם פריט ישן ואיכותי נמכר מעט. החריגים הם רהיטי עיצוב משנות ה־50 וה־60, רהיטים עם חותמת יצרן, ופורצלן או זכוכית עם חותמת של יצרן מבוקש.

פריטים מהסוג הזה שטיפלתי בהם

צילומים מתוך עזבונות ותכולות דירה שליוויתי.